דייוויד פיליפס 72 מתקדמת יותר מזו של השבט של דאנקן וגרייס . ההתנהגות שלהם מתוחכמת יותר, והם עוטים פרוות שאפשר רק לחלום עליהן, שלא לדבר על מקלות ההליכה ! לא עובר זמן רב עד שתושבי הכפר נוהים אחרי האנשים החדשים, ונראה שהחדשים תובעים לעצמם מקום מרכזי יותר ויותר בקבוצה . דאנקן וגרייס מתחילים להרגיש שמעמדם החברתי בסכנה, והמצב הזה מעמיד בסכנה גם את ביטחונם במזון, בזוגיותם ובמקום מגוריהם . רמת הסטרס שלהם עולה משמעותית . התחושה ההרמונית שהסרוטונין נתן להם בעבר נעלמת ומתחלפת בחרדה . גרייס חשה תסכול עמוק ויוצאת לטייל ביער כדי להירגע . אבל זה לא עוזר . בזעם רב היא מטילה חתיכת אבן צור על אבן גדולה יותר, ונוצר ניצוץ ! כמות גדולה של דופמין משתחררת ומעוררת בה מוטיבציה — מה זה היה ? היא מנסה שוב ושוב, עד שמתחוור לה שהיא יכולה להשתמש בשתי האבנים האלה כדי להצית אש . היא רצה לכפר כדי להדגים את תגליתה . אף אחד בקבוצה לא מאמין למראה עיניו . אש מאבנים ? איזו המצאה מדהימה ! דאנקן וגרייס הם שוב גיבורים, ומעמדם כמנהיגי השבט משתקם . רמות הסרוטונין שלהם שוב עולות, ותחושת ההרמוניה חוזרת עם חזרתם לפסגת הסדר החברתי ...
אל הספר