272 שער שני : המקרא וההיסטוריה הארבעים, עם קליטתו של בנימין מזר . עד אז לא כלל החוג לתולדות עם ישראל מדור לתקופת המקרא, וכשנוסדה היחידה הזאת על ידי מזר, היא באה להחליף את החוג ׳לימודי ארץ ישראל׳, או כשמו אז : פלסטינולוגיה, שהתבטל עם מותו של פרופ׳ שמואל קליין . בתקופה מסוימת ( כשעדיין הייתי מורה צעירה בחוג ) ביקשו בחוג למקרא להנהיג בו ׳מגמה היסטורית׳ בצד המגמה ׳הספרותית-אידאית׳, אבל היוזמה הזאת נדחתה על ידי מוסדות האוניברסיטה ( כמובן שהמציאות המוסדית איננה מתרחשת בחלל ריק, וגם היא נובעת ממגמות אידאולוגיות בנות הזמן, ועניין זה ראוי לעיון נוסף ) . כך או כך : בחוג למקרא בדרך כלל לא למדו היסטוריה במשמעות הדיסציפלינרית של המונח, ובחוג להיסטוריה לא למדו מקרא . מה עשה אפוא ההיסטוריון כאשר רצה לתאר את תולדות ישראל בתקופת המקרא ? קודם כול הוא נזקק לשני המקורות החשובים החוץ-מקראיים : החומר האפיגרפי המגוון, בישראל ומחוצה לה, והארכאולוגיה . אבל המקור העיקרי לכל כתיבה היסטורית על תקופת המקרא היה ונשאר התנ״ך . גם היום, לאחר שחל גידול עצום במקורות החוץ- מקראיים – עדיין המקור העיקרי לתקופות חשובות בתול...
אל הספר