סגנון אנתולוגי בספרות המקרא בשירה העברית בספרד בימי הביניים יש דוגמאות רבות מאוד של תופעה זו, בעיקר כפי שהראה ילין, כבר משה אבן עזרא, במחצית הראשונה של בתחום הפרוזה החרוזה . המאה השתים-עשרה, הפנה את תשומת הלב למאפיין סגנוני זה, הדגים אותו מן השירה לאחר מחקרו של העברית שקדמה לו והשווה אותו למנהגם של המשוררים הערבים . ילין עסקו במחקר התופעה כמה מן החוקרים החשובים של השירה העברית בספרד כגון, סגנון השיבוץ נמשך בשירה העברית ועזרא פליישר . דן פגיסבין היתר, חיים שירמן, עד ימינו, וכדבריהם של חוקרים אלו ׳אין לך תקופה בספרות העברית שלא ״שיבצה״ 0 או ׳בדרכים אחרות פועל השיבוץ בסיפורת מקראות בסגנונה, אם מעט ואם הרבה׳, ובשירה החדשה והחדישה . כוחן של מובאות ידוע בכל הספרויות, ועל אחת כמה וכמה בשנים האחרונות הועלו ספקות אחדים בשאלת התאמתו של בספרות העברית׳ . לעומת זאת, במחקר המינוח הזה, אבל הוא כבר הפך למונח קבוע ונמצא בכל מילון . המקרא לא זכתה תופעה זו לתשומת לב ראויה וזהו אפוא נושא המאמר הזה . כדי לציין את המשכיות המחקר בנושא בחרתי במונח ׳סגנון אנתולוגי׳, אבל בבחירת המינוח אין משום העדפה עניינית . ב...
אל הספר