מציבה בחדות את השאלות העקרוניות הנוגעות לכל עיבוד : מה, 142 בשאלת זהותו והתכוונותו של שבתאי כמעבד מי, למה ואיך . נעסוק בהמשך . המה המשותף לו וליוצרים שהזכרנו - העיבוד המקראי - מזמין לפתוח בהשוואה בין שלושת המעבדים : איך התקבל העיבוד המקראי בתקופתו של כל אחד מהם, ומעניין אף יותר - למה נעשה העיבוד ? אלוני, כך נראה, כיוון את עיבודו המקראי הן לכינונה של שפת במה וריטואל תיאטרוני משתפים, מאחדים, והן להצבתה של מראה אתית פוליטית מול הקהל בתקופתו - אזרחי המדינה הצעירה והשסועה . לוין, לעומתו, בחר בעיבוד המקראי כדי לירוק אש וגופרית על מדינתו ועל "ערכיה" בדור החמדנות והכיבוש . ונראה שבשני המקרים התגובות תאמו את ההנחות שעל פיהן פעלו שני היוצרים . שבתאי לעומת זאת, בתורו, בוחר בעיבוד המקראי מעמדה צנועה יותר ; הוא מכונן את דוד הרוגן והנרגש שלו כמראה עקומה לדוד המעסיק את בני דורו - דוד בן גוריון של שנות ה- ,60 בדעיכתו ובשיגיונותיו ובתככיו מול יורשיו ואויביו . כמו במקור שבחר לעיבודו, הסיפור המהודק בספר מלכים, שבתאי פותח את המחזה שלו עם אבישג הרכה והעסיסית, וגם בהמשכו של המחזה הוא מותיר אותה רובצת על המי...
אל הספר