יצירתי של מתרגם-מעבד, שעליו הצבעתי בפרק המבוא בהקשר השייקספירי . בדבריו על ארלקינו ( תיאטרון העונות, 1963 ) , עיבודו ל"סצנריו" של הקומדיה דל'ארטה ( עיבוד משני לזה של לאון כץ ) , בכותרת "חטאי המעבד", אלוני מכנה את מעשה התרגום-עיבוד "כלאי-כלאיים" . "אמנם", הוא מתנצל, "הריהוט הוחלף כליל, ואין צורך להעיד על הווילונות [ . . . ] ותלינו פה ושם תמונות עתיקות", אך בגיבורים "לא נגענו", מלבד מעט "סכיזופרניה של ארלקינו", 127 והיותו, בעיבוד, "ילדותי משהו, תם יותר ומרושע יותר" . דומה שיש בניסוח אפולוגטי-אירוני זה ( כשהאירוניה מופנית בו בזמן כלפי נועזותו של המתרגם-המעבד וכלפי מבקריו ) , כדי לשמש מעין חור הצצה למעבדת העיבוד של אלוני : מפתה לראותו גחון על מבחנה באישון לילה ( "בלילות אני מתעורר אחרי שלוש שעות 128 ) , הסיגריה הנצחית שינה וכותב, משנה, מתקן", מתוודה אלוני בין אצבעותיו, מבעד למשקפיים עבים ומיקרוסקופ בוחן דמויות, עלילות, שׁוֹלה אותן בפינצטה מיסודות הקשרן ומניחן בזהירות על מגשית כדי להעבירן לתמיסה החדשה . לרוב יהיו שם, ב"כלאי כלאיים" שלו, רהיטים וּוִילונות מקוריים, צבעוניים, לצד "תמונות עתיקו...
אל הספר