על נושא ההגשמה בתורתו של טבנקין

והרצל, בו היתה תנועת­העבודה, בצורה זו או אחרת, שותף לפולמוס . אנו יודעים את המשבר שפרץ לאחר מותו של הרצל, אותו אנו מוצאים גם בדבריו של בן­גוריון, כי הדרך היחידה היא להתחיל מן הקונגרםיות . בלומר, ההגשמה נראתה כאן בהיאחזות בנסיבות הקונקרטיות . והיה מקור שלישי ­ הוא המקור של הסוציאליזם הקלאסי, המקור של מרכס, אף על פי שיש לו וריאנטים . כדאי רק להזכיר, למשל, לפני שאני בא לעסוק בניתוח כמה מדברי טבנקין, את משקלן של העבודה וההגשמה של א . ד . גורדון, בה הן מהוות, כדבריו, הנתיב המקשר בין האדם לבין הקוסמוס . מקומו של האדם בקוסמוס מתממש ומתבטא בכך, שהאדם פעיל בתוך הקוסמוס, שאיננו רק בבחינת מקבל מן הקוסמוס בלבד . כלומר, גורדון יוצא מן ההנחה, כי הקוסמוס הוא פעילות, ועל כן השתתפותו של האדם בקוסמוס היא בכך, שהוא יהא פעיל לפי המיקצב של הקוסמוס עצמו . המוטיב הסוציאליסטי ­ המוטיב של מרכס ­ הוא, מדרך הטבע, שונה, אך לא מנוגד . כאן לא מדובר על מקומו של האדם בקוסמוס, ועל המיקצב ההיסטוריה . ההיסטוריה היא םך­הכל של הקוסמוס, אלא מדובר על של פעילויות, והאדם השותף להיסטוריה נועד להיות פעיל בה . והגיבוש הזה של ההי...  אל הספר