מדברי יצחק טבנקין על הקיבוץ

פנימי, מתוך אהבת אדם ואהבת הברה, מתוך הזדהות שבין האדם ­הפרט ובין האדם כחלק מעמו, מארצו ותרבותו . אין דבר, אשר היהודים יכולים כל­כך להתגאות בו כמו הקיבוץ, בעל התרבות היהודית­העברית והתרבות האנושית, תופעה שקמה על יסוד החיים של עמנו ותרבותו, אותה תרבות, שהופעתה הקדומה היתה דתית בעיקר, ועכשיו הופעתה היא סוציאלית­הומנית . זוהי גאווה על קיום א נ ו ש י ­ תוך מאבק על דרכי­הקיום שלנו במשך המאה העשרים . אין כאן אלא אמת­התרומה, אשר עשרות השנים האחרונות מעניקות ­ יותר מכל היסטוריה שהיא, יותר להכרת הערך של קיום האדם היהודי מכל חלק אחר של ההיסטוריה שלנו . כל תנועה, השואפת להפוך את חיי האנשים מחיי קניין פרטי לחיי קומונה ­ נושאת עמה מהפיכה מתמדת, החל מכלכלה ופוליטיקה, וי­ גמור בתרבות ובמוסר; ועד שאינה מתגשמת גם בתרבות ובמוסר ­ היא איננה מגיעה להגשמתה . הקיבוץ ­ כוחו וייחודו בכך, שמחוץ לאידיאה הרבולוציונית לגבי האנושות, לגבי היהודים, לגבי התרבות ­ הוא איננו אידיאה בלבד, אלא הוא הגשמה וולונטרית, הגשמה א י ש י ת ­ מ ו ס ר י ת . הסכנות לקיבוץ הן סכנות מתמידות . תמיד ניצבנו בפני נסיונות של ,,סיגול" האידיא...  אל הספר