תפיסה, שגרסה את האורגניות של הציונות הסוציאליסטית - כתרכובת

להווה ­ יטולטל חזרה מכוח אסוציאציות, הקבלות, תוקפן של בעיות­יםוד הפושטות ולובשות צורה, ובכל זאת מתמידות ומולידות דילמות שאינן עיוניות גרידא . אני פטור מלתת כאן דוגמאות, שלא קשה להעלותן, כהנה וכהנה . לאמיתו של דבר, כל שיח היסטורי הוא במובן­מה שיח עם עצמנו, וכל שיח עם עצמנו הוא שיח עם םימני­שאלה . כל שכן שיח היסטורי יהודי . זהו שיח בלתי פוסק עם עצמנו, עם הרבה םימני­שאלה, שמאחוריהם שאלות מיוחדות במינן . אחת מהן היא שאלת הרציפות של ההיסטוריה היהודית והשתקפותה בהיסטוריוגרפיה היהודית . נדמה לי שהגילוי המשברי המובהק ביותר של ההיסטוריה היהודית בימינו, הוא םימן­השאלה שהוצב ) אמנם לא לראשונה בתולדוחינו ( לגבי הרציפות ההיסטורית שלנו . םימן­שאלה זה הוצב לגבי שניים משלושת ממדי הזמן ההיסטורי ­ העבר והעתיד . שאלת העתיד היהודי, ההמשך היהודי, היא עדיין שאלה חיה . ושוב אני פטור, נדמה לי, מלהביא ראיות לקביעה זו . היא שאלה חיה בתפוצות, היא קיימת אולי לא פחות ­ אם אפילו בצורה שונה, גם אצלנו . זו שאלה היסטורית אקזיסטנציאלית, אשר עשוייה להיות לה השלכה גם על דרכי ההיסטוריוגרפיה . אך קיים גם סימן שאלה לגבי הרצ...  אל הספר