106 | גמגום : מבושה וחרדה לתקשורת אותנטית — חנן הורביץ הזדמנות הדיבור הבאה . על ידי תיאור היעדר הגמגום כדבר טוב אנחנו אוטומטית שופטים את הגמגום שלנו כמשהו רע, עם כל המשמעויות הנלוות הלא מועילות של השיפוט הזה . אנחנו יכולים לבטא את העובדה שהיה לנו קושי בדרכים אחרות ולא שיפוטיות . לדוגמה : "היה לי יום גמגום מאתגר," או אפילו, "היה לי יום קשה עם הדיבור שלי" . לא מדובר בחשיבה חיובית ; זה שינוי הדרך שבה אנחנו תופסים את המצב . אין זאת התכחשות לכאב, זאת פשוט הסתכלות על המצב מנקודת מבט אחרת, מנקודת מבט של ההשקפה הנכונה . מתוך היסוד של קבלת הדברים כפי שהם אנחנו יכולים להסתכל על הגמגום שלנו, או על היעדרו, בחמלה עצמית ובסקרנות . אנחנו לא מכחישים את הגמגום ולא מתנגדים לחוויה שלנו, אנחנו פשוט מודעים ולא שיפוטיים לעובדת קיומו של הגמגום שלנו, או להיעדרו המוזר . בדרך זו איננו מחזקים את הבושה שלעיתים קרובות מלווה את חוויית הגמגום, ואיננו יוצרים חרדה נוספת לגבי היום הבא . ג'וזף שיהאן כתב : "הינה שני עקרונות, שברגע שתבינו אותם תוכלו להשתמש בהם לטובתכם : ( 1 ) הגמגום שלך לא פוגע בך ; ( 2 ) שטף הדיבור שלך ל...
אל הספר