62 מיכל בן-נפתלי לוודאי . הספרות תהרוס את חיי, פשוטו כמשמעו, אחת ולתמיד . החיבור החמוּר, הגורלי, בין ספרות והרס, בין ספרות וקץ, הכולל בתוכו גם את קץ הספרות - או במילים אחרות, הטון האפוקליפטי המלַווה את השיחה היִצרית, החרֵדה, על מהות הספרות - אינו איכות חד-פעמית הקשורה באירועי הזמן הזה . לא זו בלבד שהוא מאפיין תקופות אי-נחת ומשבר שבתוכן גילומים מוכרים של ספרות ( כגון ז'אנרים ספרותיים ) נעשים לנחלת העבר, מדובר באיכות שבלאנשו כינה "נתיב הפיזור של הספרות", נתיב אוטופי שבו הספרות מסרבת להינעל ולהיות מזוהה על פי סימנים מובהקים בני הגדרה . "מהות הספרות", הוא כתב, "היא בדיוק חמיקה מכל הגדרה מהותית, מכל 56 לנוכח כל מה קביעה שמייצבת אותה או אף מממשת אותה" . שתקף את הספרות בשנות ה- 40 וה- 50 של המאה ה- ,20 שבהן קיבץ את מסותיו בספרים המרחב הספרותי ו הספר העתיד לבוא , לנוכח כל מה שרדף אותה, איים עליה ולכאורה גם ייתר אותה, בראש ובראשונה הפרויקט ההומניסטי של סארטר בספרו הספרות מהי ? , שרטט בלאנשו, כשומר סף אחרון, מרחב ספרותי אנטי-יצרני ואנטי-תועלתני, אסר עליו להיות מגויס, אקספרסיבי או מימטי, וקרע בינ...
אל הספר