גורל של אחרים . תשובה אחרת נפוצה יותר במסורת של הקולנוע היא שהסיבה לכך שאכפת לנו ממה שקורה לדמויות בדיוניות נעוצה בעובדה שאנחנו מזדהים איתן . לעתים הן מבטאות כמיהה נסתרת שאינה בת מימוש במציאות ולעתים הן מעזות יותר מאיתנו . למרות, או אולי בגלל, העובדה שהדמויות הללו בסרטים מסוימים גם מאוד אידיאליות - הן יותר יפות, אמיצות, בעלות תושייה וכו' מכל אדם אמיתי שיכול להיות - ומכיוון שאנחנו כצופים מזדהים איתן, אנו גם תופסים את עצמנו כקורלציות של היצורים האידיאליים הללו . אבל ברגע שאנו רואים את הדמויות כגרסאות של עצמנו, גורלן חשוב לנו, שכן אנו רואים את עצמנו עטופים בסיפוריהן . פילוסופים של הקולנוע טענו שהזדהות היא כלי גס מכדי להסביר בעזרתו את העיסוק הרגשי שלנו בדמויות, שכן ישנו מגוון רחב של גישות שבהן אנו נוקטים כדי להתייחס לדמויות הבדיוניות שאנו רואים מוקרנות על המסך . במובן הזה, צדק רולאן בארת - אנו אכן משכתבים את התסריט במהלך הסרט, וממשיכים לכתוב אותו בתוכנו גם בסיומו . המתווה הכללי של התשובה שסיפקו פילוסופים של הקולנוע לשאלת המעורבות הרגשית שלנו בסרטים, היא שאכפת לנו ממה שקורה בסרטים כי הם גור...
אל הספר