158 שמעון לוי של המבקרים ושל הקהל כמי שאוכפים חלל בדיוני על חלל ריאלי באמצעות החלל הדרמטי המעוצב של ההצגה הרומנטית, המיסטית-לאומית הזאת . בתקופה זו, זמן לא רב קודם לעליית המשטר הנציונל-סוציאליסטי לשלטון, ריחפו מעל אירופה רוחות של דם-אדם-ואדמה ( Blut und Boden ) , ועדיין הותר גם ליהודים להיות לאומנים . המבקר ריבולוב למשל התרשם מדמותו של עשיו, שעוצב "כיצור קדמון המזנק מיערות הנצח ובא אלינו . ולבך מתמלא לא שנאה ולא בוז אל זה גיבור הציד, אלא רחמים ורוך, 50 המאבק בין יעקב הרך, הרוחני והזוהר לבין עשיו, אהבה וסליחה" . הבריון הקמאי הגיבור, מבטא בהקשר האידיאולוגי וההיסטורי ההוא מאבק בין היהודי הישן לישראלי החדש, עימות רב-משמעי בין הטוב והרע הקלסיים לבין ה"רע" הרומנטי, המעניין הרבה יותר, משהו בנוסח קין, גיבורו הרומנטי של ביירון . שם לא באמת ברור למי נתונה אהדת המחזאי ולמי מיועדת אהדת המבקר או הקהל . המחזה ירמיהו מאת שטפן צווייג הועלה במרס 1934 בתיאטרון "האוהל" . המבקר אביגדור המאירי הדגיש : "הרבה יותר מסוכן להשמיע את קול אלוהים בעברית מאשר בכל שפה אחרת . [ . . . ] אלוהי העברים, שאין לו דמות הגוף...
אל הספר