94 רות גולן פרויד מביא את עולמו של התינוק המשועבד לחלוטין לעקרון העונג כאשר הוא יונק, ומביע את חוסר הסיפוק שלו יחד עם התגברות הגירויים על ידי בכי וצעקות, שהופכות בהמשך לקריאה לאם, כלומר לאמצעי הבעה . הצרכים הפנימיים הם המערערים את השלווה ולא המציאות החיצונית, כלומר - האכזבה יוצרת מציאות . ככל שהמציאות החיצונית עולה בחשיבותה מבחינת סיפוק הדחפים, מופנים אליה יותר חושים והתודעה הכרוכה בהם, כלומר, הקשב עובר מבפנים החוצה אל המציאות, וכך גם הזיכרון הרושם את ממצאי הקשב . יחד עם הקשב והזיכרון מופיע שיפוט המציאות ( רות גינזבורג תרגמה ל"חריצת דין" ) , שמבחין בין מציאות להזיה . השיפוט הזה מחליף במידה חלקית את ההדחקה . במאמר "על השלילה", כותב פרויד שהשיפוט בדבר קיומו או אי-קיומו של 68 משהו נובע מהעובדה שניתן להעלות אותו על דעתנו . הפורקן המוטורי הפך לעשייה אקטיבית . הדבר שבולם את העשייה הוא תהליך החשיבה שעלה בדמיון . החשיבה היא ריסון הפעולה ודחיית הפורקן . כשנכנס עקרון המציאות לתמונה מתפצל ממנו תהליך חשיבה שנשאר כפוף לעקרון העונג בלבד, בדומה לשמורת טבע ( דימוי של פרויד ) . תהליך זה בונה את הפנטזיה...
אל הספר