פרק שני - הילד שבתוך המבוגר | 63 אפוא כי בניגוד למרים ילן-שטקליס, המדובבת את הילדה שבתוכה באמצעות התבוננות פנימית ( אינטרוספקציה ) , הרי שיהודה אטלס, לפחות בתחילת דרכו, עושה זאת על ידי פנייה אל ילדו הממשי ושיתופו במעשה היצירה בפועל . אבל ככל שהשיח שלו הולך ומתפתח לכלל יצירה ספרותית, אטלס מבין כי לא די בילדו הפרטי . כדי שיוכל להתבונן בילדים ולהשמיע את קולם עליו לחלץ מעצמו את הילד שבתוכו, לשאוב ממנו את הקול הילדי הקיים בשיריו . באחד הראיונות שליקטתי מפיו בטלוויזיה הוא אמר כי בראשו של כל מבוגר מתחבא ילד קטן, ואין זה משנה אם זה הוא עצמו, מבוגר אחר ואף מבוגרים קשישים כמו סבא או סבתא, שילדותם רחוקה מהם . בהמשך הוא הודה כי כל מה שהוא כותב לילדים חל גם על מבוגרים ופונה אליהם, כלומר שיריו לטענתו מדובבים לא רק את קול הילד, אלא גם את קול המבוגר הנמצא איתו במגע . כשהוא נדרש להבדל בין שירתו לשירה למבוגרים, הוא נתלה בעניין הניקוד, אבל הבחנה זו אינה שרירה, שהרי שימוש בניקוד מייחד את לשון השירה העברית בכללה בלי קשר לגיל הנמענים . בהמשך הוא מרחיב על ההבדלים וטוען כי סוגיות דומות לאלו העולות בשיריו נמצא...
אל הספר