38 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה נראה שברוב ספריו מיישם קסטנר הצהרת כוונות זו, אלא שמבנהו המיוחד של פצפונת ואנטון מאפשר לו להביא את הערכים הטהורים הללו לידי ביטוי לא רק באמצעות עלילת הסיפור, אלא גם באמצעות הזמנת הקוראים הצעירים להרהר על אודותיהם . אם נתבונן בשמותיהן של יחידות ה"הרהורים", נוכל לראות כי מכל אחת ברצף הסיפורי קסטנר מחלץ נושא אחד הקשור קשר הדוק לעלילתו . פרקים אלו מכוונים את הקורא להתבוננות ערכית בעולם ומנסים לשתף אותו בשאלות המוסריות והחברתיות העולות מן העלילה מנקודת המבט של המחבר . ההסתכלות על הדמויות שעיצב, ולעיתים אף על פרטים ספציפיים שהוא מחווה את דעתו עליהם, יוצרים הפרדה כמעט מלאה . כך נוצר הרושם כאילו הסיפור עצמו "נכתב מאליו" ו"קורה באמת", ואילו קסטנר המחבר מחווה את דעתו בדיעבד . מבנה זה מאפשר ייצוג של שני הקולות המבוגרים בסיפור : הקול של יוצר העלילה והקול של מי שמתבונן בה ומהרהר בה . לעומת פרקי ה"הרהורים", הרי בגוף העלילה עצמה מפנה קסטנר מקום נרחב לקולם של הגיבורים הילדים, כפי שמשתקף בדיאלוגים הרבים הקיימים בס...
אל הספר