הקדמה

פרק ראשון - הילד כמושא פנייה ישיר | 29 עוד, כי עליו נבנה בית גדול על עמודים . כן היה אותו קרקס שאני מספרת עליו, תופעת קרקס יחידה בארץ" ( עמ' 5 ) . גולדברג מערבת בין עובדות מציאותיות לעובדות בדויות : הקרקס, שבספר הוא שיא העלילה, הוא פרי של דמיון המשובץ במרחב מציאותי . אבל היא אינה עוסקת בשאלה אם הדברים היו באמת, אלא מעמידה את מרחב העלילה ה"אמיתי", העיר תל אביב, בכפיפה אחת עם מרחב הסיפור על עלילתו ועל הדמויות שלו באופן היוצר את הרושם שהדברים בכללם "היו באמת", הגם שמדובר באמת ספרותית בלבד . השוני הוא בהבדל בין הנוף של אז לנוף של היום, אבל "דבר אחד יסודי לא נשתנה כל עיקר : הילדים גם אז היו דומים לילדים של היום, והמבוגרים היו ממש כמו המבוגרים של היום, ורוב המשחקים היו אותם משחקים עצמם" ( עמ' 6 ) . הערה זו מהדהדת את הדברים של גולדברג על אודות השינויים המתחוללים בזמן, שאינם פוגעים בסיפורים עצמם . היא מצביעה כאן לא רק על יציבותם של הסיפורים ועמידתם במבחן הזמן, אלא גם על יציבות אופיים של הילדים והמבוגרים, ואחת היא המציאות שהם חווים . הפער ביניהם אפוא אינו משתנה, ולדבריה אפילו משחקיהם של הילדים ...  אל הספר