המוען־נמען הכפול

14 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה ניתן לומר כי הדיונים על המוען-נמען הכפול נעים כולם על פני הרצף שבין הקיום הסוציולוגי שלו לבין קיומו הטקסטואלי . שביט ( 1996 ) דבקה בצורה העקבית ביותר בהיבט הסוציולוגי של המושג, ובהקשר זה היא דנה במעמדה של ספרות הילדים בתוך המערכת הספרותית . מעמד זה כרוך לטענתה בדימוי העצמי הנמוך של הכותבים לילדים, המנסים להתמודד בדרכים שונות עם קהל היעד הכפול . הדרכים להתמודדות זו נעות על רצף הנע בין התמקדות בנמען הילד והתעלמות מהנמען המבוגר, ועד לקוטב השני, שבו הכותב מתעלם מעולמו של הילד הנמען ומפנה את הכתוב למבוגרים . במקרה האחרון מתקבלת ספרות המשתמשת בילד כתירוץ ומדברת כביכול אל המבוגר מאחורי גבו של הילד . המקרה ההפוך, שבו מוגבר קולו של הילד על חשבון הנמען המבוגר המקופח, מתקיים לטענתה של שביט בעיקר לצורכי הצלחה מסחרית . או׳סאליבן ( 1993 ) בדיונה מתקרבת יותר אל אקט הקריאה הפרטני, ובתוך כך היא מדגישה את ההיבט הטקסטואלי . היא אינה רואה במבוגרים השותפים בתהליך חלק מהמערכת אלא - מתווכים . פעילות תיווך זו נעה בין פונ...  אל הספר