"טייי י מילר"׀ 91 1 יותר לספרות פופולרית ( "הסנדק", "מלתעות", "מופע הקולנוע האחרון", "קארי", "ירח של נייר", "הזעם" ) . הם יְשַׁנּוּ כיוון בשנות השמונים והתשעים ויפנו לספרות גבוהה . סקורסזה יעבד את אדית וורטון, ספילברג את ג'"ג באלארד ואת אליס ווקר, קופולה יתמודד עם היצירה המפורסמת ביותר של בראם סטוקר, פול שרדר יעבד את מישימה ויביים את הרולד פינטר, ודה פלמה ייפול על הקרשים ולא יתאושש עוד לעולם אחרי שיפשל עם טום וולף . * אבל בשנות השבעים, היחיד שהתמודד ברצינות עם ספרות קלאסית היה פיטר בוגדנוביץ', בעיבוד ל"דייזי מילר" של הנרי ג'יימס ( כן, אני מודע לעובדה שמייקל פּיי לא מחשיב את בוגדנוביץ' לאחד מהילדים הרעים . אבל אני כן ) . מה שמבדיל את העיבוד של בוגדנוביץ' מ"הרחק מן ההמון הסוער", מ"טס", מ- The Europeans , מ"עידן התמימות" או מהווייב של "תיאטרון מופת" בעיבודים ליצירות קלאסיות, הוא הגישה של הבמאי . בוגדנוביץ' מנסה להפוך את המחצית הראשונה של הסרט לקומדיה . "דייזי מילר" שלו שואף לדיאלוג במקצב הקומי המהיר של אש צולבת נוסח הווארד הוקס . האם זה אומר שהדמויות שלו מדברות מהר ? כן . אבל היכולת של פי...
אל הספר