216 | יומ נ ו ש ל מנכ"ל כעבור שבוע שלם, כשהם מפחדים לגווע ברעב וכשהם יודעים, אחרי שמצאו רדיו טרנזיסטור, כי הרשויות בצ'ילה הפסיקו את מאמצי החיפוש, נאנדו והשורדים האחרים עשו דבר שלא יעלה על הדעת : הם החליטו שאין להם ברירה אלא לאכול את הגוויות . בין הנשים המעטות על המטוס היו אמו של פראדו ואחותו הקטנה, שאותן הזמין כדי לצפות בו משחק . אמו, קסניה, בת ,49 נהרגה מיד בעקבות ההתרסקות ; אחותו הקטנה, סוּסי, שרדה את ההתרסקות, אבל מתה בזרועות אחיה כעבור שבוע . הגופה הראשונה שאכלו היתה של הטייס, כי ראו בו האחראי הישיר להתרסקות . גופות אחרות, הסכימו השורדים, היו מחוץ לתחום, כולל אלה של קסניה וסוסי . אבל פראדו התענה במחשבה שמישהו יפר את ההסכם, ושלא יוכל לחיות עם עצמו אם זה יקרה . חודשיים מיום ההתרסקות, הכריז פראדו כי הוא יוצא למצוא עזרה . הוא היה מורעב, חסר ניסיון בטיפוס הרים, ובלי שום מושג לאן הוא הולך, אבל איכשהו זו היתה אופציה טובה יותר מאשר לאכול את גוויות אמו ואחותו : "לא רציתי להיאלץ לאכול את גופותיהן, לא רציתי לעמוד בפני הרגע הזה", אמר . נאנדו וחברו רוברט תפרו בדים זה לזה ויצרו שק שינה, אלתרו מז...
אל הספר