80 | 8 2 י ום לע צמ ך שאני נמלט מפני עצמי" . ואז הוא שמע את הידיד שואל את אביו : “ומה שלום בנך ? " “אה, זה מצער מאוד," אמר אבי . “הרופאים כבר לא יודעים מה לא בסדר . הם חושבים שאולי מדובר באפילפסיה . אם הוא חשוך מרפא זה יהיה נורא . איבדתי את המעט שהיה לי, ומה יעלה בגורל הילד אם לא יוכל לעבוד למחייתו ? " יונג זוכר שהמילים “הכו בו כרעם ביום בהיר", והוא ידע מיד מה עליו לעשות . “היתה זו התנגשות עם המציאות . ‘אם כך, עלי להתחיל לעבוד ! ' חשבתי לפתע . מאותו רגע ואילך הפכתי לילד רציני . חמקתי בחשאי לחדר העבודה של אבי, הוצאתי את ספר הלימוד בלטינית והתחלתי לתרגל בריכוז רב" . ההתעלפויות חזרו, אבל הוא המשיך בכל זאת, ולבסוף הן פסקו . כפי שמסבירה ההוגה היונגיאנית דברה סטיוארט, יונג הבין שהחזרה ללימודים היא “משימת חיים מהותית" שניצבת מולו . אופיו עמד למבחן — והוא הבין שכדי להתקדם בחיים הוא חייב להתחיל לפעול בהם, במקום להימנע מהם . השאלה הזאת יכולה להיות עוצמתית ומבהילה, במיוחד כשנקלעים למצב שבו צריך לבחור בין אפשרויות שונות או בין לחצים חיצוניים לבין שאפתנות אישית, או כשלא מצליחים להחליט על הצעד הבא :...
אל הספר