| 141 1990 - 2000 האלימות, שהופנתה כלפי הנשים, הן חזרו והגישו מספר עתירות לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ . ככלל, העתירות שהוגשו נגד הגופים הממשלתיים המופקדים על ניהולה של רחבת הכותל, ובראשם הממונה על הכותל המערבי, דרשו לאפשר לנשים תפילה במתכונת הקבוצתית שתוארה . לאורך שנים, אחת הפעילות המרכזיות בקבוצה זו הייתה ענת הופמן, חברת מועצת עיריית ירושלים, והעתירות שהוגשו מזוהות עם שמה . העתירות עימתו בין תפיסות שונות של חופש דת ושוויון, וכן עוררו שאלות לגבי מידת ההתערבות השיפוטית בהחלטות הנוגעות לניהול המקומות הקדושים . מורכבות זו עולה מן ההכרעות השיפוטיות, שבמהלך השנים הכירו במידה רבה בזכותן של נשים לתפילה "כדרכן" ברחבת הכותל, ועם זאת בדרך כלל נמנעו ממתן הוראות ביצוע נוקשות, מתוך תקווה למציאת פתרונות של פשרה . הלכה למעשה, לא הושגה פשרה יציבה בנושא . המורכבות הגדולה והקושי הרב, לגשר בין ההכרה העקרונית בזכותן של המתפללות בכותל לשוויון לבין חתירה לצמצום מחלוקות בהקשר הרגיש של הכותל, עולה כבר מפסק הדין הראשון שניתן בנושא, בשנת 1994 . פסק דין זה, שניתן בתום כמה שנים של התדיינות, בעתירה שהוגשה כבר ב...
אל הספר