לרוע מזלו של דרנפורד , היחידה הילידית שלו לא ניצבה בריבוע . היא 700 עד 500 הייתה פזורה בדלילות לאורך הרכס , לא רכובה , בקו רופף של מטרים , וירתה ברובים מקוצרים נטולי כידון . ממש כמו כל מפקד בריטי אחר במחנה שעל רכסי איסאנדלוואנה , דרנפורד העריך בחסר את גודל האימפּים ) חטיבות ( של בני הזולו . כתוצאה מכך , במשך רוב שעות הבוקר המאוחרות הוא חשף את אנשיו למתקפה , שלא לצורך , בגיחות הרחק מעבר למחנה , ובתור קצין הפיקוד הבכיר באיסאנדלוואנה כשל לגמרי בהסבת המחנה הצבאי לסוג כלשהו של מתחם מגן בריטי תקני . דרנפורד ישלם על הטיפשות הטקטית שלו בחייו ובחיי אנשיו . אלפי לוחמי זולו שטפו בקלות דרך שורותיהם המדולדלות , דקרו והניסו אותם , ועד מהרה היו בין העגלות — ובעורפו של הצבא עצמו ! כמעט בכל מקום לאורך הקו הבריטי , חיילים ירו בקצב איטי בהרבה בעודם תרים נואשות אחר תחמושת נוספת . בפעם הראשונה , אחרי שנטבחו במשך שעה כמעט במטחי הירי הבריטיים , היו הזולו יכולים סוף סוף להשתמש בחנית האָסֵגָאִי הקטלנית שלהם כרצונם . הלחימה בטווח קצר נגד האירופים היושבים במחנה הבטיחה להם חופש מאש הרובים הקטלנית , ששברה את מתקפו...
אל הספר