פרק ב: החירות, או: "לחיות כאוות נפשך"

המלך חשיארש פרפרו במעמקים ובין הגלים — מתים , גוועים ונאבקים על חייהם בין שרידיהן של יותר ממאתיים תלת - חתריות . על כולם נגזר למות הרחק מאסיה מולדתם , במימיו החמימים של הים האגאי , ולרדת למצולות א מפרץ אייגינה . המראה האחרון שראו עיניהם היה שמש יוון השוקעת על הרי סלמיס , או אולי מלכם העגום הצופה בהם הרחק משם , מפסגתו של הר אגליאו . בניגוד לקרבות היבשה , שעוצמת הקטל בהם תלויה בכלי ההרג , בלוחמה הימית הים עצמו מסוגל לחסל אלפי חיים ללא עזרתם של בני אדם או כלי נשקם : רוב ההרוגים בסלמיס מתו ממים שפלשו לריאותיהם , ולא מברזל שחדר לבשרם . אוניית המלחמה התלת - חתרית של העולם העתיק , הטְרירֵמָה , הייתה המצאה מצרית או פיניקית , והונעה במשוטים , לא במפרשים . בדרך כלל חותרים הניעו אותה . עוד כשלושים נחתים , קשתים ונווטים גדשו את 170 הסיפונים . שלא כחותרים בספינות אירופיות מאוחרות יותר , מלחי התלת - חתרית ישבו בשלשות , איש מעל חברו , וכל אחד מהם אחז במשוט באורך אחיד . יתרונה העיקרי של התלת - חתרית היה משקלה הקל ומהירותה . גופה הרזה ומיקומם המתוחכם של החותרים אפשרו לה להגיע קמ " ש בתוך שניות ספורות ,...  אל הספר