מבוא

14 אוומ אנסה להדגים כיצד גורמים אלו ואחרים מאפשרים ניתוח עדין של הוראת הערבית בחברה היהודית ושל מגבלותיה העיקריות ; וכיצד הם מספקים מבט על העולם שאליו ביקשה הערבית הנלמדת הזאת לקחת את תלמידיה, ושקיומו התאפשר בגללה, לצד העולם שממנו התעלמה . ה"לטיניוּת" של הערבית ביישוב היהודי במפנה המאה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים תהיה תֵמה חוזרת במחקר זה . השימוש במונח "לטינית" בהקשר של הוראת הערבית בחברה היהודית אינו מובן מאליו ומצריך הסבר . השפה הלטינית, ממשפחת השפות ההודו-אירופיות, שפתם של ורגיליוס וקיקרו, הייתה בשימוש באימפריה הרומית לפני שהתפצלה לקבוצות השפות הרומאניות הוורנקולריות . הלטינית הקלאסית הפכה לשפה "מתה", שאינה נלמדת כשפה ראשונה ואינה משמשת לתקשורת מדוברת ; אולם במשך מאות שנים היא המשיכה לשמש באירופה כבסיס להתכתבויות בין משכילים דוברי שפות שונות . במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה הייתה הלטינית הבסיס להכשרה אקדמית, שער לציוויליזציה תרבותית אדירה, ולצד היוונית העתיקה נתפסה כבסיס לתרבות המערבית . בלטינית, כמו ביוונית, שמות העצם ושמות התואר, וכן הטיות שמָניות של מערכת הפועל, נוטים לא רק במין...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד