162 יצחק בנימיני העונג . נדמה שהיוצא דופן במצב זה הוא דובר האנגלית במקור, אך הוא שרוי אולי בפוזיציית המראה ההפוכה לאבא-הקדום כסובייקט- יוצא-הדופן של פורמליזציית הסקסואציה הפרוידו-לאקאניאנית ( אם אפשר בכלל להכיל הערה אימבצילית זו ברטוריקת הניסוח האקדמית ) . הגילוי המקרי של כתב היד של ה רטוריקה של אריסטו, עוד בעת העתיקה, היה בין הגורמים לעיצוב של סובייקט הניסוח האקדמי, הבהיר והאנליטי . מקריות שיכלה לקבל תפנית אחרת, מקריות שאולי היא עצמה, בהיותה עודפת, רומזת ליחס בין חוק התבונה לכשליו . בהקשר זה יש לציין שפרופ' שרון-זיסר מלמדת אותנו שעודפויות השפה מתדלקות את האופן שבו אריסטו מנסח את תפיסתו על הרטוריקה, כאילו התבונה זקוקה לאותם כשלים כדי למצוא את דרכה . תקוותי שההערה הבאה לא תגרום להן מבוכה על כך שהכרויותינו המשותפות מכילות כבר כשני עשורים לפחות של עבודה בקידום מחשבת לאקאן בטריטוריה הישראלית, במובן הגאוגרפי כמו גם השיחי . כשתי חוקרות בולטות בישראל, אני מניח שהן עדות באופן מתמיד למהלך של חוקרים הממשכנים את הידע שלהן במוסד האוניברסיטאי ועבודתן מלווה בניסיון עיקש להבריג את פורמליזציית הידע הא...
אל הספר