אחת הדוגמאות החביבות עלי היא הדילמה הבאה : הילד שלי סיפר שהיה מעורב בתאונת פגע ‑ וברח . בהנחה שאני יודע שאין שום סיכוי שיתפסו אותו ‑ אין מצלמות, לא היו עדים ושאר נסיבות היפותטיות ‑ האם אסגיר אותו לידי המשטרה בהנחה שהוא לא מעוניין לעשות זאת בעצמו ? אף על פי שנראה שהתשובה כאן ברורה וכי יש להסגיר אותו ( ורבים אכן אומרים זאת כשהם נתקלים בדילמה ) , בפועל ההכרעה הרבה יותר מורכבת . המתח והדילמה בין הנאמנות לילד ולמשפחה ובין הנאמנות לחוק ולמוסר מתעתעים מאוד . יש פער גדול בין ההצהרה בשיעורי פילוסופיה ובין ההכרעה בפועל . לכך התכוון אלבר קאמי כאשר אמר : "בין ההגנה על הצדק ובין ההגנה על אמי, אעדיף להגן על אמי" . תהא ההכרעה אשר תהא, ההכרעה בין הנאמנויות היא המורכבת מכול, והיא חלק מהותי מהתפתחותה של הזהות הגמישה . הזהות הגמישה אינה חושבת במונחים של "או ‑ או", אלא של גם וגם . הדילמה או המתח הראשון הוא בין נאמנות הפרט לעצמו ובין הנאמנות לקהילה . מצד אחד, ישנו השחקן שנדרש לפתח את הייחודיות שלו ואת הספונטניות הבלתי מותנית שלו, ומצד שני ישנה הקהילה וישנו משחק המשמעות המתחולל בתוכה, שמגביל את הפרט ומחייב ...
אל הספר