. 109 . לֵך אחר עקבותיי בחול המובילות הלאה מעבר למחשבות ולמרחב, כי אני יכול לראות עמוק בפנים שאתה בעצם ציפור מוזהבת שחייבת לרקוד כשרוחך מתפרצת ומתעלה בשטף האור – בשטף נשימתו . הצטרף אלי עם ידיך, כנפיך טלפיים או סנפירים בתשואות הנשגבות שלי . הצטרף אלי באטמוספרה טהורה של הכרת תודה לחיים . אני מחליק פנימה והחוצה מהירח בכל לילה בקלות חיננית עם הלב הבוהק הזה שלי . . 110 . החבר הנפלא, הענוג הזה, לפעמים יוצא מגופו הנסתר וצועד לחופנו כך שאולי נדע ונראה את השריון העדין והמואר שלו – כתריו המרשימים שהם שלושת העולמות . הוֺ אחוז במכפלת חצאיתו כשהוא מסחרר את היקום הזה על רצפת ריקוד איזמרגדית ! הִצׇ מד לזיק הנעלה במבטו כשהאהוב מסחרר לנצח את אהבתו . חפיז יחליק פנימה והחוצה מאלוהים הלילה קשור לנשמתו המופלאה .
אל הספר