144 אנו נמצא שככל שהאדם גדל, גדלה ההפרדה בין ה"חיובי" ל"שלילי", בין הדמות שאותה האדם צריך להיות לבין אותו כוח מוסתר מתחת לפני השטח, שהאדם אינו מודע לו, ושמניע אותו בדרכים מסתוריות ו"חוטאות" . אחת הדרכים לתת לגיטימציה להפרדה מעין זו, היא לקרוא לכל מה שנחשב כנגטיבי בשם "לא מודע" . ההגיון הוא כזה : היות ואני לא אחראי ואיני שולט ב"לא מודע", אני יכול כך להתחמק מהעובדה שגם ה"נגטיבי" זה אני . הפיצול בין החיובי לשלילי גורם לפיצול גם בין אדם לגופו, משום שהרבה ממה שנקרא ונשפט כשלילי הם תחושות ומצבים שהאדם חווה בגופו, כמו צרכיו הבסיסיים, היצריות שבו, המיניות שלו ועוד . אותו חלק המוגדר כנגטיבי, שתורות וגישות רבות מנסות להכחיד אותו ולעקור אותו משורש, אותה מפלצת רעה, מפחידה, כואבת, פוצעת שגורמת לנו סיוטים, עושה זאת משום שנקודת ההתייחסות שלנו מתייחסת אליה כנגטיבית . ככל שתדחוף משהו בכל כוחך כך תשקיע בו יותר כוח, והוא ייהפך ליותר משמעותי ודומיננטי בחייך . במילים אחרות, אנשים מחלקים את עצמם לשני חלקים . חלק אחד הם מקבלים ומוכנים "לסבול" ולהיות כאלה, להרגיש ככה, לחשוב ככה וכדומה . כשהחלק הזה פעיל הם מרג...
אל הספר