118 מנסים לעשות דבר מה כדי שהסימפטומים יעברו . מה שאנשים ינסו לעשות אז, הוא תוצר של החינוך שקיבלו ושל התרבות שבה הם חיים . אני מתייחס לסימפטום כאל קצהו של קרחון . רק חלק קטן מהקרחון בולט מעל פני המים, רובו מוסתר מתחת למים, ואין אפשרות לסלק רק את החלק הבולט והמציק בלי להתייחס לחלק המוסתר . סילוק של החלק הבולט רק יגרום לכך שנשכח את קיומו של חלק גדול המסתתר מתחת לפני המים, אשר בשלב מסוים יפתיע אותנו כששוב יעלה ויצוף . בני אדם מבינים שסימפטומים לא מופיעים סתם, אלא שהם אומרים משהו . כיצד האדם יפרש את מה שהסימפטומים אומרים ? כיצד יגיב או יתייחס לסימפטום ואיזו השפעה תהיה לסימפטום על חייו ? כל אלה תלויים במידה רבה בתרבות שבה הוא חי, הקובעת נקודת התייחסות אל סימפטומים ומחלות . יש פער ברור בין תרבות שבה תוצא להורג או תוגלה לאי בודד אם אתה סובל מסימפטום מסוים ומראה זאת ( כמו עם סימפטומים של מחלת הצרעת ) , לבין תרבות שבה תאושפז בבית חולים, ותזכה בהגנה ובטיפול . קיים עושר גדול של אפשרויות בהתייחסות בני האדם לסימפטומים . שתי דרכי ההתייחסות הקיצוניות הן, מחד גיסא, בניית תשומת לב קבועה המחפשת ואפילו מ...
אל הספר