116 שקל לנו לשכוח או לאחסן אותם, וגם אם ניזכר בהם וננסה לחיות אותם מחדש, החוויה תהיה תפלה ולא חיה . לעומת זאת, מצבים שבהם הופיעו כאב, פחד, אשמה, בושה, אימה, זעם ואחרים בתפקידים הראשיים, נשארים חיים, עכשוויים . ואם יתעוררו תחושות או תמונות מאותם רגעים, הן תהיינה מאוד חזקות ומשמעותיות עבורנו . הקושי והבעייתיות בהתמודדות אִתּם, הפכו את הרגעים ההיסטוריים האלה למשהו שאנו עדיין סוחבים אתנו . תפישות רבות בפסיכולוגיה, בפילוסופיה ובתיאולוגיה מתבוננות על עבר, שעדיין חי עבור האדם, כמקור לסבל וכיסוד לאישיות העכשווית שלו . הן מתבוננות באפשרות להשלים, לאזן, לתקן, להשכיח, למחוק, ולהשתמש מחדש בעוצמה שנלכדה באירוע . כל זאת על מנת להפחית את הסבל ולשפר את חייו של האדם, שמנסה להרחיק ממנו את חוויית העבר הזו ולהימנע מכל מגע עמה . התיאוריה הפרוידיאנית על יצירת פיקסציה ברמה מסוימת, המושג של קארמה או “החטאים” שתצטרך לשלם עליהם בעתיד, והמושג של התניה כמשהו שנלמד בעבר ושעליו אתה חוזר, הם כולם מושגים המבוססים על החשיבות הניתנת לעבר קשה וחי בחיי האדם היום . גם המונחים "עניין לא סגור", "חשבון פתוח", "היסטוריה לא גמ...
אל הספר