חושך 151 והבוקר עולה מואר ביום החמישי בהרים . לא עצמתי עין אפילו לננו-שנייה . אחרי שהירח שקע, הכוכבים זהרו באור חזק אף יותר . ראיתי כוכבים ולוויינים וכוכבים נופלים . והכול נעלם כלֹא היה עם בואם של צבעי הבוקר . וההרים לא רק מוארים עכשיו, הם גם אדומים, כתומים, צהובים, הם סגולים וּורודים . התפוצצות של צבעים, ופתאום אני חושבת : מי היה מאמין שפחדתי כל כך . הרי אלה ההרים המוכרים שלי, הם היו כאן כל הזמן, והשלג כאן, ואני . מוגנת כאן בפנים . בקרוב יגיע חג המולד, תחילת החורף, אבל הצבעים הם בפירוש הצבעים של פברואר בסוולברד . במזג אוויר בהיר, כשהשמש חוזרת לאיטה לצפון הרחוק . כשהימים וכל עולם הקוטב כחולים, וזריחה מתחלפת בשקיעה מבלי שהכדור הלבן האדיר יופיע בשמיים . וכשההרים טועמים את קרני האור הראשונות, הם נעשים ורודים . ביום שכזה בפברואר, כשישבתי בשולי המיטה ודיברנו על היום שחלף, אמר בני הקטן : "אימא, את יפה יותר מההרים כשהם ורודים . " בתוך תוכי בכיתי, וכלפי חוץ חייכתי וחקקתי את מילותיו על לוח ליבי . אני שולפת אותן בעת הצורך, עכשיו כשהם גדלים ובקרוב יהיו נערים קשוחים שייעלמו איש לכוכב הלכת שלו, ושו...
אל הספר