הגעגועים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי, ואין כמו המדבר לפרישת הגעגוע . גרשוני אמר : "הבעייתיות של הצורה של השַד היא בכך שזה איבר שאין לו עצמות בפנים . אפשר לומר 'אין צורה כזו'" . אכן, אין צורה כזו, וגם אין אובייקט כזה, ואין אימא כזו ( מיתולוגית ) . הרי האובייקט הוא אבוד מראש, והאובדן הוא תנאי למסלול המכשולים של האיווי, שבסופו של דבר, כולל גם את יצירת האמנות . בעקבות לאקאן נאמר - משהו מקבל צורה במפגש בין המילים לגוף . השד הוא, כנראה, האובייקט שהמילים אינן יכולות ליצור . לפיכך ניתן לומר "אין צורה כזו" . ואולם אילו לא היו מילים, על מה היה האדם יכול להעיד ? אצל גרשוני ישנן מילים שמקבלות ממד של גוף ( גם אצל גרינווי בסרטו "כתוב בעור", 166 שם הוא מנסה לעשות חיבור ממשי בין השפה והכתיבה הקליגרפית למיניות ) . "אם לא ציירתי חייל, כתבתי חייל ואז הוא נמצא שם בציור" . גרשוני מצייר באצבעות : "היה לי דימוי ויזואלי של האצבע בתור סייסמוגרף . כמו שאמרתי זה קליגרפיה, ולא בחינם אותיות או משפטים יכולים לצאת עם האצבע הסייסמוגרפית [ . . . ] זה קושר אותי לעיסוק במוות" . ואיך מציירים את האי‑צורה ? במקרה הזה השַד הוא...
אל הספר