האובייקט הנוטש . האָפקט נסוג מאהבה להזדהות, שהיא השלב המוקדם של בחירת האובייקט והיא נרקיסיסטית ביסודה . ניתן לומר שכל סוסי האהבה והשנאה חוזרים מהאובייקט אל אורוות האני האבל . בעוד שבאבל מתרוקן העולם, במלנכוליה מתרוקן האני . עבור פרויד תהליך האבל נועד לנתק את היחס הרגשי לאובייקט שאבד . היחס לאובייקט הוא מלכתחילה דו‑‑ערכי, לצד האהבה מתקיימת השנאה, כך שכשהאובייקט נעלם מחיינו אנו מודים בסתר לבנו שזה האחר שאיננו ואילו אנו ממשיכים בחיים : "כשם שהאבל מדרבן את האני לוויתור על האובייקט בהכריזו עליו כמת, בהעניקו לאני את מתנת הישארותו בחיים, כך גם כל מאבק יחיד של הדו‑‑ערכיות משחרר את התקבעות הליבידו באובייקט באמצעות הפחתת ערכו של האובייקט על ידי השפלתו, וכביכול 146 גם על ידי הריגתו" . אבל פתולוגי הוא אבל על עצמנו . הוא כולל אשמה וניתוק גם מהאובייקט וגם מהעולם . העולם הופך זר ושנוא ומקבל על עצמו את הדו‑‑ערכיות שהופנתה קודם נגד האובייקט . במקביל לכך, האני מצטמצם ויכול להפוך לשנוא על עצמו - ולמלנכולי . המלנכולי, אומר פרויד, יודע מי אבד אך לא מה אבד לו ביחס אליו . באופן פרדוקסלי, מה שאבד הוא האובדן ע...
אל הספר