היא אחת, לא משתנה ונצחית . הוויה היא תכונה שיש לכל דבר שישנו . אופן של מציאות הקיימת מעבר, מעל או בתוך האובייקטים של העולם הפיזי . במובן זה האובייקטים הפיזיים קיימים בזכות יחסם להוויה . אפלטון מיקם את התכונות בממד ההוויה ואת האובייקטים להם שייכות התכונות בממד הארעי, הזמני . מבחינתו ההוויה שווה למה שלא משתנה, בעוד האובייקטים הפיזיים שייכים למעשה לשלב הביניים בין הוויה ואי‑‑הוויה, כלומר להתהוות . אריסטו ציין שלוש נקודות חשובות על חקר ההוויה כהוויה : 1 . רק לפילוסופיה יש מושגים מהותיים כאלה כאובייקט מתאים לחקירה . 2 . לחקור את ההוויה כהוויה הוא ניסיון לבודד קו מְאַחֵד של מובן מתוך המובנים השונים של המילה "יש" . 3 . אפשר לחקור את ההוויה רק כחקירה על טווח שלם של מושגים מהותיים הקשורים ביניהם, שבהם שולטים המינים השונים של סיבה ומושגי האחדות והריבוי . בעקבות הפילוסופים הללו עלתה השאלה איך לאפיין את ההבדל בין ייחוס קיום לסובייקט וייחוס תכונה לסובייקט . פילוסופים 90 מאוחרים יותר כמו דקארט, פרגה ואחרים התלבטו בשאלה זו . פרויד אינו משתמש במושג ההוויה, אלא במילה "זה" ( es ) , שתורגמה לעברית כ"סתמי...
אל הספר