ורוח באוזניים, ורחש עלי דקל וקני סוכר . בבקתה אני חמה ורחוצה 82 ושתויה ואכולה . שילה צ'אנדרה עושה בי חידודים בזמרתה - הכול מדיטטיבי, ואני שמחה בשקט, או שקטה בשמח . כל כך טהורה ונקייה ומדויקת נשמעת פה השירה, שממש קשה לי לפתוח ספר ולקרוא . הייתי יכולה להיכנס למדיטציה מתמשכת, למרות שהמחשבות, כמובן, הן המחשבות כהרגלן, מזמזמות, עוקצות ומרחפות . תחושת חיים מעורבת בתחושת מוות . כמו תפילה אמיתית השירה של שילה . הללויה ! מתיידדת עם המחשב . עומדת בחלון וצופה למרחבים, מנסה לדמיין מישהו פה איתי וכמעט לא מצליחה - זקוקה ללבדיות ולמנוחת הרוח . רק חמש והחושך ירד . את ההבדל בין יום ולילה חשים פה במדבר הרבה יותר מאשר בעיר . ערב . אכלתי טעים . בחוץ עמד הירח מלא וקטן‑‑קוטר מעל בקתתי, והעננים חלפו מעליו מוארים . אוושת הרוח מעלה בי געגועים . שמיים כחולים ריקים ומלאים של המדבר פתחו את עיניי הבוקר . יושבת בחוץ, הרוח רוחש בעלים . ההרים / גבעות מעלי ומצדדיי . הכביש - רעיון רחוק מנצנץ ולא מרעיש . מטוס עובר וגם הוא משתלב בשירה הכללית, והאוויר נקי ורך . כלב בא לבקרני . אני חושבת - פסיכואנליזה במאה ה‑‑ 21 מהי ? איפ...
אל הספר