6. מעבדה של תקווה הסיפור של Re-Mission

140 | משחקי שלום נחיל של יצורים מזוויעים למראה זרם במורד המסך ומצדדיו, ומאיה מיהרה להקיש פה ושם ולהשתמש בשלל כלי נשק כדי לחסל אותם . ״וואו, מאיה, את ממש מצטיינת,״ עודד אותה לורי . מאיה התעלמה ממנו . ״באיזה שלב אנחנו ? ״ ניסה לורי שוב . ״שמונה,״ היא אמרה והמשיכה לשחק . לורי נראה משועשע . ״ברגע שהם מתחילים לשחק, אי-אפשר להוציא מהם יותר אף מילה . ״ לורי הוא מומחה לטיפול בילדים במחלקה האונקולוגית של בית החולים . תפקידו לעזור לחולים הצעירים — שגילם נע בין ינקות ל- 20 ומשהו — להסתגל לאשפוז . לשם כך הוא צריך לדבר עם החולים על האבחנות ועל הטיפולים שלהם בשפה שהם מבינים, וליצור אווירה שבה הם ירגישו בטוחים . לורי מעדיף להיות נוכח כשחולים צעירים יותר כמו מאיה עוברים הליכים כמו החדרת עירוי ; לעתים קרובות הוא יושב לצד מיטותיהם של ילדים, שואל אותם שאלות או מראה להם תמונות וסרטונים כדי להסיח את דעתם . חדר המשחקים של בית החולים — כיתה רחבת ידיים, מוארת מאוד ומלאה צעצועים, שיש בה גם פינת אמנות, מטבח קטן, חדר מנוחה עם טלוויזיה, קונסולות של משחקי מחשב ומכשירי אייפד — מוגדר ״מרחב בטוח״ . רופאות, רופאים, אח...  אל הספר