20 | משחקי שלום בני משפחה . שוטרים ופרמדיקים מגיעים . הם עובדים בדממה . זו כבר שגרה, והיא מוּכּרת מדי . סרטי משטרה צהובים נמתחים . אנשים מתבקשים ללכת הביתה . אחרונים מגיעים צוותי הצילום, והם מכוונים את עדשותיהם אל ערימת שקי הגופות התופחת בצד הדרך . עד הצהריים כולם כבר יודעים : 19 הרוגים, יותר מ- 50 פצועים קשה . כל תחנות הרדיו בישראל מפסיקות להשמיע מוזיקה לועזית למשך 24 שעות לפחות . שינוי פרספקטיבה . זום-אאוט . אנחנו בפברואר 2007 , והאלוף ( במיל‘ ) דני יתום — ראש המוסד לשעבר — יושב ליד שולחן כתיבה עשוי עץ מהגוני ומשחק במחשב . על הצג מבליחה הודעה : ״חמאס לוקח אחריות על פיגוע ההתאבדות בירושלים . איך תגיב ? ״ יתום לבוש בחליפה שחורה ועניבה אדומה כהה . מאחוריו ניצב דגל ישראל ; משמאלו נמצא ״קיר הכוח״ שלו, ועליו תצלומיו הממוסגרים לצד מנהיגים ושועי עולם . צוות חדשות מערוץ 2 עומד מאחורי השולחן ומצלם אותו למהדורת הערב . הסצנה האלימה המתוארת למעלה — מחבל פלסטיני מתאבד מפעיל מטען נפץ מלא כדוריות מתכת בתוך אוטובוס צפוף באמצע ירושלים — היא מהלך הפתיחה של המשחק . העיתונאי ציון נאנוס, שאינו נראה בצילום...
אל הספר