סיפורי המקום בקיבוץ כחומר-גלם לסוציולוגיה היסטורית של הקהילה

298 שמעון שור מעל כל ספק . ואחרים ­ המיעוט ­ שאינם מתעניינים בשום דבר שאינו נוגע לאישיותן של דמויות פוליטיות וצבאיות בולטות של כל תקופה, צריכים להתחיל להודות בזכות קיומו של מחקר הפולקלור כדיסציפלינה מדעית . מה שחשוב לזכור בהיעזרויות הדדיות בין מסורת הפולקלור להיסטוריה הוא, שיש להבחין הבחן היטב בין שני יסודות בלתי­תלויים זה בזה, של כל מסורת שמצאה את ביטויה באגדה, במיתוס או בסיפור : א . רעובדו : שעליה מבוססת המסורת המסוימת; ב . פירוש העובדה על­ידי מייסדי­המםורת ומעביריה הראשונים . אם נראה בסיפורי המקום בקיבוץ ביטוי מסוים למסורת פולקלוריסטית ההולכת ונוצרת בו, המשימה הזו של הפרדה בין יסודות עובדתיים לבין אלו הפרשניים, או אפילו ה'צ'יזבאטיים', אמורה להיות פשוטה, יחסית . הרי חלק גדול ממספרי הסיפורים עדיין אתנו . אך דא עקא, במוסדות העוסקים בחקר הקיבוץ אין תמיד מודעות מספקת, או מודעות בכלל, לחשיבות חקר היסודות הפולקלוריסטיים בשלב הראשוני ­ אם תרצו : ב'תקופה המעצבת', הקריטית, של התהוות הקהילה הקיבוצית, וההזדמנות הנזכרת עלולה לאבד . 'המצאת מסורת' בקהילות קיבוציות ­ ההיבט התיאורטי הקיבוצים הם קהיל...  אל הספר