11 מִטען הממשי: ידע גופני ותודעה קולנועית

] 288 [ מ חש ב ות ג שמ י ו ת בערבוב הלא מורגש כביכול בין בדיון היסטורי ובין תיעוד היסטורי — כלומר להבדיל בין הדגמים הלוגיים השונים של הייצוג, להתענג על המיזוג הקומי 2 גם קונטקט הזמין את שלהם ולהתפעל מן ההישג הטכני של הסרט . ההבדלה הזאת, אם כי בצורה שלא העצימה את הדרמה אלא דווקא פירקה אותה . הסרט שביקש לייצר מראית עין של אמת כדי לבסס את היסודות המדעיים-בדיוניים שהוא נשען עליהם, טעה מאוד בהערכת התוצאות שיהיו לשימוש בצילומיו של קלינטון — לא בגלל הסוגיות האתיות שעלו בעקבות זאת ( שכן קלינטון “הושאל" בלי רשותו ) אלא מפני שמסיבת העיתונאים של קלינטון עוד הייתה די טרייה בזיכרון הציבורי כאשר הסרט עלה לאקרנים . לכן בִּמקום שהצילומים של קלינטון יאששו כבדרך אגב את מעמדה הבדיוני של העלילה, הם פגמו בהשתקעות שלנו באי-ממשות של העלילה בהחדירם לתוכה שוב תחום קיום מוכר יותר — הקיום שאנו חווים בתור קיומנו הממשי . כשצפיתי ב פורסט גאמפ , כמעט כל הצופים בקולנוע חייכו או צחקו לנוכח התערובות הדיגיטליות של דמויות ושל אירועים ממשיים ואי-ממשיים וראו בהן חלק מהמשחק — כלומר חלק מהשכתוב השערורייתי של ההיסטוריה שהסרט ...  אל הספר