] 28 [ מ חש ב ות ג שמ י ו ת מולי — שראיתי לנגד עיניי — זכה ליחס מועדף בבירור, וכל גופי פנה אליו לשם מימוש מפעלות ילדותי . היום אני מבינה כמובן שמפות מודפסות תרמו לבלבול שלי . בשושנת הרוחות הקטנה שבדפי האטלס הובלט הצפון בחץ גדול יותר או עבה יותר מסַמני הכיוון האחרים, והוא פנה תמיד לכיוון שאליו פנו עיניי בעת הקריאה . מיקום המפות על הדף נועד להציג את המרחבים החשובים בעולם “מול" גופי ו"לפניו" בדיוק כמו שהופיעו המרחבים החשובים בעולם הילדי שלי . אם כן, הצפון כמושג מכַוון, כנקודת ציון, עלה בקנה אחד עם אמונתי הנאיבית בנכונות דרכי, עם הידיעה הברורה שבסופו של דבר אחבוק את העולם שנפרש לפניי ואכבוש אותו . למעשה היה בסמיו-לוגיקה השרירותית הזאת, שהתרבות קבעה, הד מאשר לפנומנו-לוגיקה הגשמית שלי, והיא העניקה לה שם עצם פרטי ( ובעצם די כללי ) : צפון . אולם כאשר בגרתי קמעה והביטחון העצמי שלי פחת, הלך הצפון והתערער . כשהתחלתי להכיר בהיותו חובק-כול, הוא נעשה מבלבל וחסר תועלת . כל כיוון שפניתי 2 אליו היה הצפון, והתחלתי להרגיש שמשהו השתבש נורא . כשהייתי ילדה, לפני ש"איבדתי את הצפון" בגלל הלוגיקה הגשמית שעיגנה...
אל הספר