ני < רות < הם . אחת הכניסות של המערה נמצאה ליד ביתו של אותו מהנדס . ברכה ביליצר, מראשי התנועה, הסכימה לעבוד כעוזרת בית אצל המהנדס, כדי שתוכל לפקוח עין על עבודות ההכנה . אלה הו זיכרונותיה של ברכה מאותם הימים : אחד מפתחי המערה נמצא בגינת חחוילה . תפקידי היה לעבוד כעוזרתבית אצל המשפחה שהתגוררה שם . חיה לי חדר משלי עם כניסה נפרדת . . . את המזון ושאר מצרכים עבור החברים במערה הביאו קודם לחדרי . שוכני המערה באו אלי בערב ולקחו אתם את מה שהביאו אלי במשך היום . ברשות המהנדס היה נשק רב והוא מסר לנו חלק ממנו . כשלושה שבועות עבדתי אצלו ואז הבחנתי בכך, כי המשטרה עורכת תצפיות על הבית . הודעתי על כך לחברי התנועה והסתלקתי משם . ההמשך ידוע לנו מפי מורדי ווייס : דאגנו כמובן מאוד לגורל חברינו . השוטרים חדרו למערה בלווית כלבים, אך רבים היו שם המעברים והכלבים התעניינו יותר בנקניק המעושן שנאגר שם מאשר בבני אדם . . . המערה, לצערנו, ממילא לא חלמה את צרכינו, כי שררה בה לרוות רבה, שאיש לא יכול היה לשאת זמן ממושך . הנשק שהוחבא שם נועד רק להגנה עצמית . במשך החודשים יולי ואוגוסט ריחפה סכנת הגירוש על יהדות בודפשט ....
אל הספר