חופי ,pxn מאשר לחיות בביטחון בבית מנזר בגרמניה ובפולין . לא רק לחיות פה הוא אושר בהשוואה לגיהינום והאימה המחכים לנו בארץ, אלא גם למות פה שם . אינני יודע אם כל מי שהיה שם היה מבטא כך את הרגשתו, אבל אני יודע שבביטוי כזה או בדומה לו, אני נאמן למציאות . לו אפילו היו הרבה יותר קורבנות האבל גדול פי כמה, לו כל שבוע היה קורה לנו "אסון" כזה, לו פעם בשבועיים היתה באה אונייה עם 4500 איש, ואפילו היו נופלים בה קורבנות היתה בזה משום עדות יחידה במינה, אולי העדות היחידה האנושית שנותנת טעם לחיינו בתקופה זו ובעולם זה . אילו יכולתי לומר כאן, שאחרי האוניה הזאת ואפילו באותם תנאים ממש, ועם הגירוש לקפריסין, הולכים ובאים לא ^ כל ה 000 . 140 יהודים מאירופה, היתה לי תקווה כלשהי, איזושהי נחמה . אבל אחרי כל מה שראיתי בביקורי באירופה, אני רוצה לומר בלחש ובלי כל הגזמה : ראיתי מציאות ללא נחמה, ראיתי ואני מרגיש שלחיי היהודים באירופה אין שום יציבות זמנית, הם חיים ביבשת זו ללא שום יציבות יחסית . במשך חודשים ראיתי את אירופה כשהיא אינה נרגעת, אלא הולכת ונמתחת לקראת קטאסטרופה חוזרת . הכל מתוכנן לקראת מלחמה חדשה לקראת ח...
אל הספר