רחל צרפתי-כהן

שגרים יחד עם היהודים ברחוב השכן שומעים . כאשר יוצאים מן המסיבה, צריך לצאת בקבוצות של חמישה . אין לכולם מקום לשבת . לומדים עברית על הרצפה, כותבים במחברת על הברכיים . מסיבה של התנועה היא כמו אמבטית זיעה . אפשר כמובן לשכור מועדון אחר, אבל לזה צריך כסף, וכסף הרי אתם יודעים את ערכו כאשר הוא איננו . מהסניף שלנו במרוקו יצאו כבר עשרים וחמישה איש, שבודאי הגיעו כבר לארץ . קבוצה של עוד חמישה עשר איש יוצאת עכשיו להכשרה בצרפת . הסניף שלנו הוא ללא ספק היפה ביותר והחזק ביותר בכל צפון אפריקה מבלי שנמצא בו ולו גם שליח ­ בושה וחרפה לנו שלא שלחנו אף אחד לארץ זו . לו היה אחד מארץ­ישראל אפילו שליח אחד בכל צפון אפריקה הוא היה צריך להמצא במרוקו ולא באלג'יר . ­ חברי התנועה אף פעם לא יהיו גאונים, אף פעם לא יש פה רצון לדעת וללמוד יכתבו ספרים ובוודאי לא יחברו מנגינות . אבל יהיו אנשי קיבוץ נהדרים, אנשי עבודה ואנשי הגנה ואנשים בעלי הכרה פועלית ­ כאן לא קשה להסביר מהי מלחמת המעמדות ומהו הקפיטאליזם . כאן לא קשה לחנך לקיבוץ כי האנשים רק מחכים שיצילו אותם ­ והבחורים שלנו, יש ביניהם שעישנו וחיו חיי ניוון כעת הם הם שמסב...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית