שלמדתי לזייף מאנשי התנועה, לפני שפיתחתי שיטות משלי . זכורה לי מאותה הליכה ראשונה, נקודתהמעבר מצ'כיה לפולין, נאחוד שמה, שם, בגבול ממש, נפגשתי שוב עם ציזלינג . חששתי קצת להיפגש איתו, כי הוא הלא קבע, שאני צריך לצאת היישר לאוסטריה . הפגישה הזאת זכורה לי בגלל דמותו של ציזלינג, שהיה מלווה על ידי צבי נצר, שכינויו אלכסנדר . היתה בדמותו של ציזלינג אז, על רקע דמויות הפליטים שעברו בזרם גדול דרומה, בכיוון לווינה איזו מהות מיוחדת, איזה מראה מיוחד, מין רחבות, הייתי אומר אפילו משהו נסיכי כמעט, המעניק שלווה, בטחון ואורךרוח, משהו מן היציבות הארץישראלית שבאה לפקוד את העם היהודי הנודד בדרכים . היססתי אם לגשת אליו, שהרי עשיתי דבר בניגוד להוראותיו, אך מובן שניגשתי . ציזלינג ידע מה "פשעי" אבל לא אמר דבר, הוא נסע דרומה, בדרכים הרשמיות, ואילו פני היו צפונה, לגנוב את הגבול לפולין . לא היה בידי שום נייר, שום תעודה . כאמור, הדרכון נשאר בפראג, בלשכה . הכניסה לפולין, השפה הפולנית, הנופים המוכרים דומני שכל זה היה נחוץ לי מאד, כדי שיקום בי הכוח להתחיל ולעמוד בשליחות . הנסיעות בפולין היו באותה תקופה מסוכנות ...
אל הספר