הפליטה שבו לכל תנועה היה מרכז משלה ושהפך, לצערי הרב, לביתי למשך חודש ימים . לא היתה לי ויזת מעבר שוויצרית וכנראה בגלל הקונגרס נתנה השגרירות השוויצרית הוראות להחמיר במתן ויזות . מאד רציתי להיות בקונגרס כי ידעתי שאפגוש שם שליחים מהארצות השונות וידעתי שאבא שלי יהיה ציר בקונגרס . אמנם כבר הייתי אשה נשואה ואם, אבל לפגוש את אבא בניכר, זה משהו . כנראה שהשליחים המרכזיים באיטליה לא היו ערים למועד האחרון להגשת בקשה לוויזה עבורי וכך יצא שידעתי ש"כולם" יסעו לשוויץ לקונגרס ואני, למעשה, אשאר יחידה שאינה נוסעת לאותו ארוע מהאנשים שלנו בכל איטליה, ובפעם הראשונה בחיי בחוץ לאח . כל האנשים שהכרתי מהתנועה, מהחלוץ, מדרור, כל מי שידע לדאוג בזמן, נסע . ואני . . . נשארתי . רק הגעתי . . . לא ידעתי דבר, אף לא שפה . גרתי אצל משפחת פעיל התנוען; מפולין אך במשך כל היום ביליתי בוויה אוניונה ,5 משום ששם התרכזו כל הקשריה . זה היה מפגש ראשון, גם עם מקום שמעביר פליטים, גם עם כל הקשרים של הבריחה, עם העולם הזה שנקרא "עולם השליחות שאחרי המלחמה", שכלל את הדרכים האיליגליות, את השליחים הבלתיליגלים ואת מלווי האניות של הפלי'...
אל הספר