לובה לויטה

עצם תפישתנו את הקיבק ואת המשכו, קבעה את היחס המיוחד שלנו אל התנועה החלוצית בארץ של המון בית­ישראל . ומתוך כך היתה דרך השליחות שלנו, דרך המגע שלנו עם התנועה החלוצית בפולין חדורה תמיד רצון וחתירה לראות ולחדור ולהבין ולחיות יחד עם הקיבוץ היהודי הגדול הזה, על כל מה שחי ושרחש בו, עם כל מה שרק היום, בעמדנו על בית­הקברות של הישוב הזה, מבינים אנחנו מה שחי ותסס בתוכו . זה בוודאי מקרי, אבל יש משהו בזה שאנחנו מתאספים כאן, בישוב, שהוא אולי, אם אינני טועה, הישוב הראשון, או אחד מן הישובים הראשונים, אשר היה כישוב שלם שליח של היהדות הזאת . אנחנו מתאספים בישוב, אשר נושא את שמם של קדושי­פינסק, אשר בשמו ובזכרון האישי של אנשיו חי זכרון ראשית החרב התלויה על ראש עמנו . נכון הוא כי קשה בממדים של החורבן היהודי כיום להשוות בין הארועים : נפול שלושים וארבעה יהודים מחרב­פורעים לעומת שלושה מיליון יהודים, שחייו כארץ ממנה אנחנו חוזרים עכשיו . חברים, אינני יכול, להשתחרר מהצרוף המיוחד הזה, מהצורך לומר את הדברים האלה בפני הקיבק במועצתו, אשר מתכנסת בבית אשר נושא את שמו של הרשיל פינסקי . תמיד וקודם כל השליח, אחד מאלה אשר...  אל הספר