418 אפרת קנטור ״זכות להימדד״ . בפצעי מלחמת יום הכיפורים, אין לפרשת ההתפנות ״מקום לאנחה״, שהרי האירוע עבר בשלום . הנשים והילדים פונו כולם, לא היו פצועים ולא אבדות בנפש, והאבדות ברכוש היו מועטות . המתפנים שבו אחר כך לביתם, אפילו לפני שחרור חיילי המילואים . ניתוק המשפחה מביתה היה מקביל אפוא לניתוקה מחלקיה ומכאן ש״זמן הפציעות״ יכול להתקזז . הסיפור טרם נחקר ויש לו מעט מופעים בתיעוד . במאמר אציג את עלילת הפינוי ואבחן את מקומו של הסיפור בשני צירים . הציר הראשון, ציר הרוחב, יתור אחר זיקות עלילתיות ונרטיביות בין פינוי האזרחים מרמת הגולן ובין הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים . בציר השני, ציר האורך, אנסה לשבץ את פינוי יישובי הגולן כחלק מהעלילה הציונית הגדולה המציבה את רעיון היישובים קובעי הגבול במרכזה . בד בבד אתור אחר הסיבות לאלם הקשור בפינוי ואולי אפילו להצפנתו . ״כל יישוב הוא עמדה לוחמת״ מדינת ישראל והחברה הישראלית מתורגלות ומורגלות בפער הקבוע שבין מציאות חיים בלתי נסבלת תחת אש ובין אידאל הרואה בכל יישוב משלט ובילדים ובאוכלוסייה האזרחית מקור ומוקד לחוסנה של קהילה הנמצאת באזור של לחימה מתמש...
אל הספר