144 פרק שמיני מוסברת שזו יכולה להיות הרפתקה מעולה . במשך חצי שנה עוד המשכתי לעבוד באמסטרדם, לחסוך מעט כסף ולחשוב, עם אותו חבר, על רעיונות שונים לבאסטות שנוכל לפתוח ולהסתובב אתן בין הפסטיבלים השונים . חצי שנה החלפנו רעיונות ; והם עלו וירדו, ואף לא אחד מהם יצא אל הפועל . רעיון הפלאפל היה מסובך מדי, ורעיון התה והעוגיות לא היה מכניס מספיק . . . כל רעיון והסיבות שלו ל"לא" . הפחד מהחלטה, החשש שלא אצליח, הדאגה שמשהו יקרה, שאגלה שטעיתי, שנתקעתי, שאולי זו סתם פנטזיה — הרבה פחדים וחששות עצרו אותי במשך יותר מחצי שנה . לבסוף, בתחושת אכזבה מסוימת, החלטתי לעזוב את אמסטרדם, לחזור לישראל, ומכאן לצאת לאפשרות אחרת שנפתחה בפניי — עבודה בחקלאות באתיופיה, שבה אוכל באמת לחסוך מספיק, ומתישהו לצאת למסע המיוחל באירופה . כשחזרתי ארצה הבנתי שעליי לחכות חודשיים לתחילת העבודה באתיופיה, וכך שהיתי בבית הוריי ותהיתי ביני לביני אם אכן אחכה, או שמשהו אחר יצוץ עד אז . . . פחות משבוע מאז שחזרתי, מאוכזב, מאמסטרדם, הלכתי עם חבר לטייל ביערות הכרמל בסמוך לבית הוריי, ובדרך עצרנו לאכול פיתה עם לבנֶה באחת הבאסטות של המשפחות הדר...
אל הספר