אמון — על האפשרות לפגיעות ולשיח הדדי עם המרחב 87 אמה של הילדה והאמבולנס הגיעו ביחד, והאמא, שהיא אחות במקצועה, ראתה את הפציעה, אמרה שאין צורך באמבולנס ולקחה בעצמה את הילדה לרופא ומשם להמשך הטיפול בבית . למרות העובדה שהמקרה הסתיים בפגיעה קלה יחסית, נותרתי טרוד . דקות לאחר שהילדה נלקחה הייתי פשוט בהלם, ובימים הבאים עוד סחבתי אתי את האירוע, בניסיון להבין מדוע זה קרה, ומה השיעור שלי כאן ? העובדה כי האירוע התרחש יום אחרי שהתקינו לנו ברז מים, אחרי יותר משנה שאנחנו פועלים במקום, הזכירה לי כי מסתתר כאן משהו גדול יותר, וכי התזמון הזה נועד בשביל שמחד, יהיו לנו הכלים לטפל באותו רגע באופן יעיל בילדה הפצועה, ומאידך, נוכל ללמוד ממנו את השיעור הנדרש . ההבנה לגבי טיבו של השיעור הגיעה די מהר . מבט לאחור הביא אותי לראות איך שנה שלמה שבה לא קרה שום מקרה חריג הובילה אותי, ואולי את כל הצוות, לשאננות מסוימת, וגרם לי לתהות מחדש אם אני מבין את גודל האחריות שאני לוקח על עצמי באופן יום-יומי . אך עם זאת ראיתי פתאום גם את מה שלא ראיתי רגע לפני האירוע הזה — המיקום הבעייתי של המדורה והצורך לתחום אותה במעגל אבנים נוס...
אל הספר