מתנות המאמץ 61 מאזור המרכז, אשר נהג להגיע אל החורשה ברכב של אביו מדי בוקר, לרדת ממנו עם ה"שמיכי" על הכתף, תוך שהוא גורר את תיק הטרולי שלו ברחבי החורשה, ובסוף היום "מעלה צהרונים" משמש עבורו כסיוט מתמשך, שבו הוא מבקש כי המבוגרים יסחבו עבורו את חפציו . התבוננתי בכל התמונות שחלפו בראשי ושאלתי את עצמי, "מי באמת יוצא נשכר לאורך זמן, מי מהילדים הללו מפתח בתוכו כוחות פיזיים ונפשיים בריאים יותר ? " המייל הזה התיישב אצלי על נקודה שכבר הגיתי בה הרבה לאורך השנים, גם בהקשר של העלייה למבנה הצהרון וגם בהקשרים אחרים בגן, והצטרף לחוויות שחוויתי ברמה האישית גם בחיי באוהל וגם בחיי במערה בספרד, בעליות הקשות להבאת המים למערה . הבנתי שאותם ילדים שגומאים מרחקים גדולים בדרכם לבית הספר, או שטים בקנו, או מתניידים בכל דרך יצירתית אחרת, הם לאו דווקא ילדים "עניים", מסכנים או פחות שמחים . הרצון שלנו, בתרבות המערבית, ליצור נוחות בכל דרך אפשרית, גובה מחירים כבדים וחוליים תרבותיים גדולים, שחלקם גלויים וברורים, כמו תסמיני ההשמנה שאנחנו מכירים, אך לתפיסתי ההשלכות רחבות בהרבה והמחירים הם מעבר להיבטים הפיזיים של מה שההליכ...
אל הספר